אירוע מוחי - איך ולמה זה קורה?

ארוע מוחי - שבץ מוחי

ארוע מוחי או שבץ מוח, הנו מצב של הפרעה המתרחשת באופן פתאומי באחד מתפקודי המוח כתוצאה מאי סדירות של אספקת דם למוח.

מאחר שרקמת המוח צורכת כ- 20% מכל צריכת הדם של הגוף המספק לה חמצן וסוכרים - ולמוח מאגרים מוגבלים מאד של חמצן וסוכרים - הרי שלאחר כעשר שניות של נתק באספקה מתחילים תאי המוח לתפקד באורח לקוי, ולאחר כשלושים דקות של נתק הופכות הפרעות אלו לנזק בלתי הפיך.

אף ששבץ מוח הוא ארוע חד המתרחש בשניה, למעשה זו מחלה כרונית המקננת בגוף, לעתים שנים לפני התגלותה. יש לה גורמים שאנו נוהגים לכנותם "גורמי סיכון" ולעתים קרובות יש גורם מאיץ המביא להתפרצות.

בדרך כלל יש לאדם כמה גורמי-סיכון הפועלים יחד ומאיצים תהליכים בגוף. ככל שמספר הגורמים גדל - כך גובר הסיכון. להלן אנו מונים את גורמי הסיכון ואת דרכי הטיפול העשויות למנוע את ההתפרצות. אך לפני כן נבחין בין סוגים שונים של אירוע-מוחי.

מבחינים בשלושה סוגים עיקריים של אירוע מוחי, לפי הסיבות הגורמות להפרעה באספקת הדם למוח:

  •  ארוע מוחי טרומבוטי -  [CEREBRAL THROMBOSIS] הסוג השכיח ביותר של אירוע מוחי, כאשר זרימת הדם באחד מעורקי המוח נגרמת כתוצאה מחסימה על ידי קריש דם המגיע או נוצר בעורק.

    לרוב התופעה קשורה לתהליך טרשת עורקים בה העורק נעשה צר כתוצאה ממשקע שומני השוקע בדפנות הפנימיות של העורק וכך נוצר קריש החוסם את העורק
  • ארוע מוחי תסחיפי -  [AMBOLUC STROKE] קריש הנוצר באחד מעורקי הגוף, לרוב בגפיים, משתחרר בנקודת הווצרו ונסחף עם זרם הדם לתוך כלי הדם המוחיים עד שהוא נעצר וסותם אחד מכלי הדם במוח
  • ארוע מוחי איסכמי - ארוע הנגרם כאשר דופן של כלי דם במוח נקרע והדם נשפך לרקמת המוח סביב. תופעה זו קשורה לרוב ליתר לחץ דם

רקמת המוח עלולה להיפגע עקב נזק לכלי דם הנגרם בשל שטף דם מוחי (שבץ מוח). מצב זה מלווה לרוב בתסמינים חריפים וחמורים העלולים לעתים להסתיים במוות. החלמת החולה פירושה לרוב היוותרות עם שיתוק בהיקפים שונים, משום שהדימום פוגע בעצבים המוליכים אל שרירי הגוף.

המונחים המקובלים בהקשר הזה הם: שבץ מוחי - STROKE, ארוע מוחי - BRAIN ATTACK, והשם הרפואי המקובל הוא CVA – CEREBRO VASCULAR ACCIDENT. בשל פתאומיותו הוא מכונה גם "שבץ-מוח".

שבץ מוח בא בפתאומיות ומתבטא באובדן שליטה על חלק מהגוף, עיוות של איבר או אובדן יכולת הדיבור, לעתים עיוורון חלקי, חוסר שליטה ביד או ברגל. תהליך זה מתרחש בשבריר שנייה - ונשאר לתקופה ממושכת.

סביר שכל אדם המודע לסכנה של נזקים חמורים, לנכות הקשה, יעשה כל שביכולתו להימנע ממנה - אך שוררת מין תחושה  ש"אין מה לעשות". זה אומנם היה כך, אך משנת 2001 יש כבר טיפול המאפשר להיחלץ ולמנוע רבים מהנזקים, אך רק מעטים מהנפגעים זוכים לטיפול נכון. הרוב עדיין מגיע באיחור לחדר המיון, או מגיע לחדר מיון שאינו מצויד ומותאם כראוי.

הפרעה באספקת דם למוח יכולה להיגרם בשל קריש בעורקי המוח (טרומבוס) - חסימת אחד העורקים ע"י קריש-דם. לרוב נוצר הקריש בעורקי המוח עצמם, אך גם באחד מאברי הגוף, כמו למשל הרגליים, ומשם הוא מתחיל לנדוד עם זרמי הדם. גורם זה הוא השכיח ביותר בין הגורמים לשבץ-מוחי.

תסחיף (אמבולוס) - קריש הדם עלול להיווצר באחד העורקים האחרים בגוף, להיסחף בזרם הדם אל המוח ושם לחסום את אחד העורקים. המקום המועד ביותר לפגיעת קריש כזה הוא בלב או בעורקי הצוואר.

שטף דם - פקיעה של כלי דם במוח מביאה לשפך דם לתוך רקמת המוח. שטף דם כזה יכול להיגרם כתוצאה מחבלה חיצונית קשה או מקרע בנקודת חולשה באחד מדפנות עורקי המוח. מצב זה קרוי "מפרצת" (אנאוריזמה).

שבץ-מוח מלווה לרוב בתסמינים חריפים וחמורים העלולים להסתיים במוות. לעיתים, החלמת החולה פירושה היוותרות עם שיתוק-חצי-גוף (המיפלגיה HEMIPLEGIA), משום שהדימום פוגע בעצבים המוליכים אל שרירי הגוף. כיון שעצבים אלה הם עצבים מצטלבים - דימום בחצי המוח הימני יגרום לשיתוק בחצי הגוף השמאלי ולהפך.

דימום חמור במחצית השמאלית של המוח, שבה מצויים מרכזי הדיבור עלול להביא בעקבותיו גם פגיעה בכושר הביטוי. אם השבץ מלווה בתקופה ממושכת של חוסר הכרה, עלול הנפגע להיחשף לפצעי לחץ ולזיהומים.

האונה הימנית של המוח אחראית על החשיבה הרציונלית, על האינטליגנציה והזיכרון, בעוד שהאונה השמאלית מפקחת על הרגשות. אבל, החלוקה אינה מוחלטת, למעשה כל אחת מאונות המוח מעורבת בכל הפעלות. מעבר לכך, האונות אחראיות להפעלה הפיזית של שרירי הגוף, כאשר הימנית מפעילה את החצי השמאלי, ולהפך.

שבץ-מוח, C.V.A. הוא גורם המוות השלישי במספר אחרי מחלות לב וסרטן, אבל הוא גורם מספר אחד לנכות, במיוחד במדינות המתועשות. לעשירית מבני 45-50 יש סיכוי ללקות בו, ובקרב בני 65-75 הסיכוי גדל פי שלושה.

העלאת תוחלת החיים הביאה איתה החרפה בסיכון - רמת הסיכון ללקות בשבץ מוחי גדלה ב-2 עד 4 פרומיל לכל שנה אחרי גיל 55. שבץ המוח גם מטיל נטל כספי כבד על מערכת הבריאות ומעמסה כבדה מאוד על נכסי המשפחה והקהילה. מעל 8% מכלל התושבים ימותו משבץ מוחי. זוהי סיבה עיקרית לנכות בגיל מבוגר.

כשליש מן הנפגעים (30-40%) נפטרים תוך שנה מהארוע, כ-5% נותרים בריאים, כ-20% נזקקים לטיפול מוסדי לכל שארית חייהם וכ-45% נותרים פגועים בשלבי שיקום שונים.

איך שורדים שבץ מוחי?

חשוב להתחיל בטיפול שיקומי סמוך ככל האפשר למועד הפגיעה- כדי לאפשר לשרירים להשיג הפעלה תפקודית עוד בטרם יינזקו ע"י תקופת בטלה ממושכת הגורמת לניוון. לא ניתן לצפות מראש את מהלך השיקום ומשכו, הוא שונה מאדם לאדם, אך בדרך כלל יש לנפגעי שבץ-מוחי מרב הסיכויים לחזור לתפקוד מלא או חלקי.

מרכזי השיקום בישראל נוהגים לשחרר נפגע אל הקהילה כאשר הוא מסוגל להיות נייד בכוחות עצמו ולשרת את עצמו בחיי היומיום, אפילו נזקק הוא לעזרה חלקית (לכותב שורות אלו יש תהיות מה קובע את מועד שחרור החולה - התקציב? או טובת החולה?).

כיום, משך השהות המרבי במוסדות השיקום הוא כשלושה חודשים, שזו בהחלט תקופה לא-מספקת, אך יש להניח שמדיניות הכלכלה הנהוגה אצלנו ודורשת "התייעלות" – תצמצם גם אותה.

הבעיה העיקרית במניעת אירוע-מוחי היא היעדר סימנים מוקדמים. רק אצל כ-40% מהלוקים בשבץ מוחי מופיעים סימני התרעה והתראה מוקדמים, בדרך כלל שיתוק קל וחולף ביד או ברגל, שיתוק החולף לאחר מספר דקות וחוזר ומופיע לכמה דקות נוספות.

לעתים הוא מלווה בחוסר ראייה בעין אחת למשך שניות אחדות. לרוב בני האדם יש נטייה לזלזל בסימנים אלה ולהתעלם מהם. אצל 60% האחרים מופיע השבץ ללא כל סימן אזהרה (אני הייתי בין אלה שחסד האל נתן לי התרעה מוקדמת, אך לא ייחסתי לה חשיבות).

מהם גורמי הסיכון לשבץ מוחי?

גורם סיכון ראשי לשבץ מוח הוא יתר-לחץ-דם. טיפול מוקדם בתופעה זו עשוי להפחית את הסיכון. מחקרים מראים כי תרופות שונות ליתר לחץ דם משיגות הפחתה זהה בלחץ הדם - אך שונות במידת ההפחתה של הסיכון לשבץ מוח.

מהלומה חזקה בראש עלולה לגרום לדימום מתחת לקרום המוח. התסמינים עלולים להופיע רק לאחר שבועות אחדים. הדימום לוחץ על קליפת המוח וגורם לערפול הולך וגובר, לסחרחורות, לאובדן ההכרה ועד לדום-נשימה. לעתים ניתן מקרה כזה של דימום לטיפול וריפוי על ידי ניתוח המנקז ומונע הצטברות דם.

תהליך שבץ יכול להיגרם גם על ידי קריש דם ותסחיף (BLOOD CLOTS) הנוצר בלב או באזור אחר בגוף. במקרה כזה התסמינים יכולים לכלול: כאב ראש פתאומי, צלצול באוזניים, סחרחורת, דגדוג בעור, טשטוש, כאבי רגליים, הפרעות- זמניות בראייה ובדיבור.

כעבור מספר דקות עלולים לחול אובדן-הכרה ואי-שליטה בהפרשות. אם מקום הדמם או החסימה הוא במרכז הנשימה או במחזור הדם - ימות הנפגע מייד. אם יש הטבה בימים הראשונים אחרי השבץ יש מקום לצפות להחלמה מלאה או חלקית.

גורמי סיכון אחרים הם: טרשת בעורקי התרדמה, שומנים בדם, עודף משקל, חוסר פעילות גופנית, עישון (כולל עישון פסיבי), הומוציסטאין, מחלה טרשתית. היות ואין לנו חידושים/עדכונים על הכתוב בספר – לא ניכנס כאן לפירוט.

עזרה ראשונה: אם אין רופא במקום - חשוב לא להיכנס להיסטריה, לא להפחיד את הנפגע בצעקות, להשכיבו בזהירות בחדר שקט ואפל יחסית, כאשר הראש מורם במקצת, בלי לכפוף את הצוואר ולנקוט בכל האמצעים לאזעקה מהירה של רופא.

קיימות מספר שיטות פשוטות לאבחון ארוע מוחי:

  1. בקש מהנפגע לומר את שמו/ה (נפגע מוח יתקשה בהגייה ובזיכרון)
  2. בקש ממנו להרים יד אחת ואחר את השנייה (נפגע מוח יתקשה להרים את שתיהן לאותו גובה)
  3. בקש ממנו לחייך (נפגע מוח יחייך בצורה מעוקמת)

תפקוד לקוי באחד מאלה מעורר חשד, ויש לטפל במהירות.

שטף דם מסוג אחר פוגע בעורקי בסיס המוח - בקרום העכבישוני השוכן מתחת לקרום המוח התיכון, הוא ידוע כשטף-דם-תת-עכבישני. מקורו לרוב בפריצת בקועה - התרחבות לדמות שק של אחד העורקים הנגרמת בשל רפיון מלידה של דפנות כלי דם. בקיעת הפריצה יכולה להתרחש בכל עת, אך לרוב היא מתרחשת לפני גיל 50, בעוד שטף-דם-מוחי שכיח בגיל יותר מבוגר.

התסמינים המופיעים באורח פתאומי כוללים כאבים חזקים בראש ובצוואר, הקאות ואובדן הכרה. המקרים עלולים להיות קטלניים, אך לעתים ניתן לסייע לחולה על ידי ניתוח.

דימום תוך מוחי עלול להתפתח מהסיבות הבאות:

  • חבלת ראש
  • מום מולד של כלי-דם - אזור של חולשה מולדת בדופן כלי דם, מום עורקי-ורידי - מום מולד אשר בו נוצר קשר ישיר בין עורק ל-וריד, עם נטייה לדמם.
  • יתר-לחץ-דם חריף - בייחוד בגיל קשיש.
  • הפרעות במערכת קרישת הדם - במיוחד לאחר נטילת תרופות מונעות קרישה. 



מאמרים אחרונים

קישורים
- תהליכי למידה
- שיטות לימוד
- סוגי הזיכרון
- ייעול שיטות לימוד

תיבת יצירת קשר
שם:
דוא"ל:
טלפון:
הודעה:



מפת האתר