איתור גורמי סיכון לשבץ מוחי

כותב שורות אלה אינו נוירולוג או רופא מכל סוג שהוא. אותיות הד"ר המקדימות את שמו הוענקו לו על עיסוק במרחבי העולם (מדעי כדור הארץ) - והוא רואה עצמו חופשי לנקוט דעות שאינן ממוסדות ולעתים אף נוגדות את הנתיב המקובל על "אנשי מקצוע המדיצינה". הללו העוסקים בפיזיולוגיה של מוח האדם, רואים עצמם עקב כך גם מומחים לדרכי פעולתו ולחשיבה בכלל.

בייחוד העלתה את זעמי קביעת המוסד לביטוח לאומי (שיש לה גיבוי על ידי ה"מומחים" שלה) - כי מתח וכעס אכן מסוכנים ועלולים לגרום להתקף-לב, אך אין להם קשר עם ה"אירוע המוחי". ועכשיו (מאי 2009) נוספה לכך הצעת האוצר שלא להרשות לבתי חולים לקיים יחידות המתמחות בענף זה של הנוירולוגיה.

מדעני אוניברסיטת פיטסבורג פרסמו ב-1955 מחקר האומר כי מצבי לחץ גורמים לגוף להפריש כמויות גדולות של אדרנלין, אשר מצדו פועל על לוחיות הדם ומגביר את כושר ההידבקות שלהן (אולי מתוך צפיה שמצב הלחץ יוביל לפציעה). מה שקורה הוא, שהלוחיות מתיישבות ונדבקות למוקדי שומן המצויים בעורקים. מקובל על כולם כי דבר זה מגביר את הסיכון לפגיעה בלב, אך עדיין אין מכירים באפשרות שתופעה זו עשויה גם לפגוע בכלי דם באזור הראש.

כאשר פניתי אל הנוירולוג אשר טיפל במקרה שלי בבקשה לקבל אישור לצרכי הביטוח הלאומי, הוא טען כי לא מצא בספרות המקצועית שום אסמכתא להשפעה של מתח על פגיעה בכלי הדם במוח. לכן, לא הוכרתי וגם חברי לא הוכרו כ"נפגעי עבודה", מונח שיש לו השפעה רבה על המשך הטיפול והזכויות (מובן שהחלפתי נוירולוג, אך בינתיים כבר חלה התיישנות על אפשרות התביעה).

פרופ' ריצ'רד פרידמן, מנהל המחקר במכון הרפואי לחקר הגוף והנפש בהרווארד ומרצה במכללת סטוני-ברוק, מצא אפשרות לקבוע באופן החלטי כי אפיזודות של כעס מסוכנות ללב ולמוח (כך נתבדתה ההנחה הקודמת כי שחרור לחץ ע"י הוצאת כעס החוצה עשוי להגן על האדם). לכעס גדול יש השפעה מסכנת. הוא מציע לנקוט בשיטה של הרגעה עצמית ע"י הצגת השאלה "האם ההתרגזות שווה את הגרימה להדבקות הלוחיות?"

במחקר אחר של ד"ר ויליאמס מאוניברסיטת דיוק, נמצא כי לחץ הדם עולה למראה אלימות, לא רק במצבי מצוקה, אלא אפילו מצפייה בסרטי מתח ואלימות למיניהם. גם קצב פעימות הלב עולה ואצל נשים - גם רמת הורמון המתח - הקורטיזול. ד"ר גייל איירונסון מאוניברסיטת מיאמי מצאה כי אפילו היזכרות באירוע שעורר את הכעס בעבר מביאה לירידה של 5 עד 7 אחוזים ביעילות השאיבה של הלב.

שום חוקר עדיין לא טרח להקביל את מסקנות המחקר גם להשפעה על כלי הדם במוח. אולי משום שמחקר הלב יותר אופנתי ויותר נמדד.

אני, שהתמחותי אינה כרופא אלא כ"לקוח" שעבר אירוע מוחי, שנגרם לדעתי בשל מתח והתרגזויות - ממליץ לקורא להישמר מהתפרצויות זעם. לא שווה הנזק העצמי הנגרם בגין מתח וכעס.

על קיר חדר ההמתנה של הרופא (ראומטולוג) שלי מתנוסס פלקט האומר: "אם אתה מתרגז - אתה מעניש את עצמך על מעשי-שטות של אחרים".

גורמי הסיכון - התהליך הגורם לאירוע מוחי ולמחלות לב הוא לרוב תהליך טרשתי, בו מצטברים בדם רבדים טרשתיים (תאי שומן המכילים כולסטרול) השוקעים בדופן הפנימית של כלי הדם, גורמים לו לאבד את הגמישות ובכך להקטין את כמות הדם המוזרמת דרכו. קרע ברובד הטרשתי יכול לגרום לייצור קריש דם, המועבר עם זרם הדם ומהווה גורם סיכון משמעותי.

חשוב להיות מודע לסיכון, כי בהחלט ניתן לטפל בו ולמנוע אותו מראש. ניתן להוריד את ריכוז הכולסטרול הרע LDL בדם. אולם לרבים דיאטה בלבד אינה מספיקה, בפרט לחולי סוכרת, להם ניתן טיפול תרופתי ע"י תרופה ממשפחת ה'סטטינים'. 

הסטטין הנמכר ביותר בעולם (בעולם - אך לא בארץ) הוא ה'ליפיטור' המסוגל להוריד את ערכי הכולסטרול הרע. הרופא הוא שיקבע את התרופה והמינון המתאים למקרה האישי.

חרדה כגורם סיכון לשבץ - מחקר שנעשה בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת תל אביב בשיתוף המכון לרפואה תעסוקתית ברעננה, פורסם בגיליון חודש יולי 2004 של "רפואה פסיכומטרית" היוצא לאור בארה"ב.

המחקר מצא כי מצב חרדה מתמשך, כמו זה השורר בישראל בעת פיגועי טרור, גורם להימצאות בדם של חלבון CRP, המופיע בדרך כלל כתגובה לדלקת מערכתית בגוף האדם ומעיד על היווצרות דלקת בכלי הדם. כתוצאה ממצבי חרדה דלקות אלו מהוות סיכון גבוה למחלות לב ולשבץ מוחי. התופעה נגרמת בשל תגובת המערכת החיסונית, שאינה מבחינה בין תגובה לפציעה פיזית לבין איום נפשי.

המחקר מוכיח לראשונה כי לתגובה הפסיכולוגית לחרדה יש השפעה פיזית מזיקה. אגב, ממצאי המחקר הראו כי הנזק גדול יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.

הפרעות חרדה נוטות להיות כרוניות וליצור השלכות על המצב הכלכלי, החברתי והמשפחתי של הסובלים מהן. כשליש מהסובלים עלול לפתח תופעות דיכאוניות אם לא יטופלו בזמן.

לפי דו"ח ארגון הבריאות האמריקני לשנת 2004 הוצאו בשנה זו 46.6 מיליוני דולרים (המהווים כשליש מההוצאות הכוללות בתחום בריאות הנפש) לתרופות לטיפול בחרדות.

טיפול בהפרעות חרדה
- לפי דיווח חברת 'לונדבק' המייצרת את תרופת 'ציפרלקס' לטיפול בהפרעות חרדה - נשים נוטות לסבול מהתופעה יותר מאשר גברים (או אולי הן ההולכות לרופא ולרוקח).

כמובן יש להבחין בין חשש - פחד- מורא – ל-חרדה.

על חשש אומרים חז"ל "אשרי אדם חושש תמיד". חשש הוא זהירות ואי נטילת סיכונים מיותרים.

פחד - הוא מפני דבר ידוע המרתיע אותנו. דומה לחשש, אך יותר מוגדר ומרתיע.

מורא - בדרך כלל מפני הבלתי ידוע והבלתי מוגדר.

חרדה - היא הרגשה מתמדת וכוללת שאין לה הסבר הגיוני והיות האדם שרוי בה זמן ממושך גורמת לנזקים.

לצערנו, מצב הביטחון במדינה היקרה שלנו רק מחמיר - הלחצים החרדות והפגיעות גוברים מיום ליום. אנו מחכים ליום בו יתפרסם מחקר על ילדים הגדלים בחרדה (שדרות, עוטף עזה, אשקלון, גבול הצפון) ושיצטרף למחקר אחר ששמעתי שכבר החלו בו על השפעת ה"הנתקות" - ה"עקירה" מגוש קטיף וצפון השומרון - על חיי המשפחה.

כשמונים אחוז ממקרי השבץ נגרמים בשל חסימת עורקים וסתימת כלי דם. דפנות העורקים מתעבים בשל שקיעת חומרים בדפנות העורקים. עיקר חומרים אלה הם שומנים וכן תאים מתים שספגו הרבה סידן בשל מחסור בנוגדי-חמצון בדם, הגורמים לפרעות באיזון סיד-מגנזיום, וכן מעודף כולסטרול.




מאמרים אחרונים

קישורים
- סימני אזהרה לשבץ מוחי
- נוגדי חמצון
- דיכאון

תיבת יצירת קשר
שם:
דוא"ל:
טלפון:
הודעה:



מפרצת מוחית | טרשת עורקים | צנתור עורק צווארי | הידרותרפיה | רפואה משלימה | שבץ שני | מפת האתר
גורמי סיכון לשבץ מוחי