הזדקנות וזיכרון - מה גורם לנו לשכוח ואיך משפרים את הזיכרון

ידידה שלי נוהגת לומר את המשפט הבא: "אם אתה בן ארבעים ומעלה ואתה מתעורר בבוקר כאשר שום דבר לא כואב לך - סימן שאתה כבר מת".

הפרעת זיכרון היא סימפטום המתלווה לגיל, אמנם אין לה תזמון מדויק, ככל שאדם מרבה להפעיל את תאי הזיכרון (לימוד, ברידג', תרגול וכו') כך היא מופיעה מאוחר יותר.

מיום הולדתנו מתחיל תהליך הדרגתי של אובדן תאים במוח. הממוצע הוא 100,000 תאים ביום. התהליך עובר להיות מהיר יותר מגיל 26-27 ובגיל 40 אנו מגלים שהזיכרון שלנו שוב איננו מה שהיה.

הסיבה: כל מידע שאנו קולטים מאופסן במוח על ידי קשרים ביוכימיים הנוצרים בין התאים לבין מערכות המוח. עם השנים, כאשר מספר התאים יורד והקשרים הביוכימיים מתמעטים או נפרמים - נוצרת "הפרעת הזיכרון".

הצורות שונות מאוד - יתכן מצב בו אנו זוכרים עובדות מסוימות אבל לא את ההקשר שלהן. הקושי המוכר ביותר הוא "פרשת שמות" - אנו מכירים את קלסתרו של אדם, אבל בשום פנים איננו מסוגלים להיזכר בשמו או היכן פגשנו בו.

פרופ' רפי קרסו מנהל המחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה טוען כי "אדם יכול לזכור במהלך חייו כאלפיים שמות בממוצע, כאשר בסביבות גיל ה- 40 מכסה זו התמלאה, קשה להכניס לזיכרון שם חדש".

הפרעת זיכרון היא גם תוצר לוואי של לחץ ומתח נפשי. כאשר המוח טרוד בנושא מציק הוא אינו פנוי להטמיע נושא חדש, אם כי רבים שאין להם בכלל הפרעת זיכרון מוטרדים מהמחשבה שהם אינם זוכרים ועצם המחשבה מכניס אותם למתח. במקרה כזה אנו נוקטים בסדר עדיפויות - זוכרים את מה שנראה לנו כחשוב ודוחים את הזיכרונות הפחות נעימים.

מהם הגורמים לאובדן הזיכרון?

נשים מעשנות הנוטלות גלולות למניעת הריון חשופות להפרעת זיכרון אורגנית, הנזק המצטבר יוצר אטמים במוח. תופעה דומה תיתכן אצל גברים הסובלים מסוכרת או מלחץ-דם-גבוה.

ככלל, ככל שתוחלת החיים גדלה, אנו חשופים יותר להפרעת זיכרון. ובכל זאת, לפני כמה שנים, ד"ר יוסף בורג בן התשעים (השר לשעבר) דרש בבית הכנסת בו אני מתפלל - ותוך כדי דרשה הזכיר לאחד הנוכחים את שם הרחוב בגרמניה בו גרו הוריו של המתפלל לפני 80 שנה.

כך שאין לקבוע כללים נוקשים וגם לך הקורא יכולה להיות גישה נכונה לזיכרון טוב, אם תאמן אותו כראוי.

עשה ניסיון עצמי - ענה כעת, בלי להציץ - מה צבע הספרות בשעון היד שלך? האם הן לטיניות או רגילות? האם השניות מסומנות?

אם אינך זוכר - אינך צריך להיכנס ללחץ. רוב הסיכויים הם שהמידע הזה לא נשכח, הוא פשוט מעולם לא נרשם בזיכרון. ההצצה בשעון היא פעולה אוטומטית.

כדי לשמור על כושר הזיכרון יש לטפח אותו. במדעי המוח מקובלת האימרה USE IT - OR LOSE IT כלומר, השתמש במוח או שתאבד אותו. בנוסח מקורות היהדות (השם דגש על הלימוד והזכירה) "אם תעזבני יום - יומיים אעזבך". אדם צריך לחוש אחריות לדאוג לכושר החשיבה והזכירה שלו, כמו לנשימה (הריאות) ולגוף (ההליכה).

הזיכרון הוא אינדיבידואלי וסלקטיבי מאוד. יש אנשים בעלי כושר זכירה מעולה ויש שכחנים מופלגים. אבל גם לשכחה עצמה תפקיד חשוב ביותר - היא משמשת להדחקה של אירועים שמוטב לנו לשכוח.

אחת הבעיות הנפוצות היא שיכחה של פעולות יומיומיות. האם כיביתי את הגז והחשמל? האם נעלתי את הדלת? וכדומה. רבים האנשים העושים סיבוב פרסה ושבים הביתה רק כדי להיווכח שאכן הכל תקין.

זוהי לא שכחה אלא חוסר מודעות. מאחר ואנו עושים פעולות אלה במהירות אוטומטית, איננו טורחים לרשום אותן בזיכרון, מעין טייס אוטומטי. אם אנחנו רוצים באמת לחרוט פעולה מעין זו בזיכרון, עלינו ללוות אותה באמצעי מיוחד. למשל: לומר בקול 'כיביתי את הגז' או להנהיג שגרה שהמפתח מוכנס לכיס רק לאחר הנעילה.

קיימות טכניקות זיכרון ידועות. למשל סיפור שבתחילה נראה לי מופרך אך הוכיח את עצמו. כאשר חיפשנו במשרד מסמך שהלך לאיבוד - מישהי נתנה עצה - להפסיק את החיפוש, לשים כוס על השולחן, להפוך אותה ורק אז לחדש את החיפוש.

הטריק עבד. מה קרה כאן? הבעיה הייתה - שליפת מידע מהזיכרון. המתח לא איפשר לנו להגיע לתא הנכון בו מאוחסן המידע. ההרפיה הזמנית איפשרה למוח להירגע ולתפקד.

קיבולת הזיכרון היא כמעט אינסופית. תהליך הזכירה מבוצע בשלושה שלבים:

  1. רכישת המידע - בדרך כלל באמצעות החושים.
  2. אחסונו - הטמעה.
  3. שליפתו מתוך המאגרים.

תקלה בעת הקליטה, לא תאפשר לו להיטמע ולהיות זמין.

יש במוח כ-120 סוגי זיכרון שונים (פוטוגראפי-תמונתי, צלילי, מספרי, שמי, של ריחות וכדומה) כל אדם קולט דברים בצורה שונה. למשל, אם רעייתי ואני נלך לחתונה היא כנראה תזכור מה לבשה הכלה ומה לבשה החותנת ואת מי פגשנו שם. ואני אזכור יותר מה כלל התפריט ואולי איזה שירים ניגנו ואיזה חדשות שמעתי שם.

יש גם "זיכרון עתידי" - למשל, אני זוכר עכשיו מה מתוכנן לי לעשות מחר בבוקר. ישנו זיכרון לטווח הקצר וזיכרון לטווח ארוך. תכונה מעניינת של הזיכרון לטווח הקצר היא היותו מבוסס על הספרה 'שבע' . אדם נורמאלי יכול לספוג ולזכור עד שבעה פריטים.

אולי לכן הדתות קידשו את המספר שבע, ואולי לכן מספרי הטלפון והמכוניות אינם חורגים מתחום זה.

ויש גם "תיקוני זיכרון" - אם הגעת לסכסוך עם בן-הזוג, מרב הסיכויים שלפתע תזכור/תזכרי את כל הבעיות שהיו לכם לפני עשרות שנים, העבר ייראה כולו עתיר סכסוכים. לפתע יתברר שהבעל היה תמיד קמצן ואלים.

הזיכרון לטווח ארוך נשמר במוח באמצעות שינויים כימיים ואלקטרוניים בתאי המוח ולכן קשה יותר לשלוף אותו מיידית.

אירוע טראומטי, כמו למשל תאונה או בגידה - עשוי לצוץ תמיד בזיכרון וקשה למחוק אותו. חלק מההתמודדות היא היכולת לשים אותו בפרופורציה הנכונה.

יש גם "זיכרון מדומה" - ניסיון מפורסם מספר על קבוצה של אנשים אשר ביקשו מהם לספר מה צבע המובייל שהיה תלוי מעל ערש ינקותם. כ-55% ענו ונתנו תיאור. למרות שברור כי באותה תקופה לא היה כלל צעצוע כזה קיים.

לאחרונה זכיתי והוזמנתי להיות משתתף בקבוצת ניסיון (פיילוט) של 'סדנת-זיכרון' בבית החולים הדסה בירושלים, שם אני לומד אמצעים רבים לשיפור הזיכרון.

טכניקות מומלצות לשיפור הזיכרון:

  • שילוב חושים בקליטה - ככל שיותר חושים (ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש) יהיו מעורבים בשלב הלמידה, כך הסיכוי לקליטה יהיה גדול יותר.
  • מצב גופני - בישיבות ותלמודי התורה נהוג ללמוד בעמידה (על-ידי סטנדר) וניסיונות הוכיחו שאכן הקשב רב יותר.
  • פרקי זמן קצרים - רצוי לפצל את משך הלמידה, גם רצוי לחזור על החומר לפני השינה, כך לא יכנס מידע חדש ויטשטש את אשר כבר למדנו.
  • קוד סודי - לתת מובן או סיפור מעשה למילים או מספרים הטעונים שינון. למשל: 4801 לפצל: 48 היא שנת מלחמת העצמאות, 01 חודש הלידה שלי.
  • שינון - לחזור וללמוד עוד ועוד.

ברור שמתרחשים שינויי זיכרון עם הגיל, אבל הם קטנים יחסית ומאוד אישיים, לעתים קרובות הם מותנים בסביבה. אם אדם נמצא בתנאים קשים (ישיבה לא נוחה, חום או קור קיצוניים) הוא עשוי להתקשות בשליפה או ביצירת הריכוז הנדרש להיזכרות.

מחקר שהתפרסם בחודש יוני 2004 בכתב העת NATURE מוסר על ממצאי מחקר שנעשה בקולג' האוניברסיטאי של לונדון UCL ועיקר ממצאיו הם:

המוח זוכר בתת-מודע פרטים נלווים לאירועים מסוכנים בעבר. כאשר הראו לקבוצת נחקרים צורות גיאומטריות ובו בזמן הכאיבו להם בשוק חשמלי - לאחר מכן, בעת שחזור הכאב של השוק החשמלי, הם זכרו במדויק את הצורות הגיאומטריות. יתר-על-כן, למראה חוזר של אותה תצורה שיגר המוח סימני אזהרה מוקדמים.

מסקנה: "מוח האדם שומר עליו גם כאשר הוא לא מודע לסכנה". ד"ר בן סימור, ראש צוות החוקרים נותן דוגמא: "אם אתה ננשך ע"י הכלב של השכנים, המוח יזהיר אותך לא מפני כל מגע עם אותו כלב, אלא גם ימנע בעדך להסתובב במקומות בהם הכלב אוהב להסתובב".

ספר שהמליצו לי עליו והוא אצלי ברשימה לשבוע הספר הקרוב הוא "נפלאות הזיכרון ותעתועי השכחה" מאת ניצה אייל (הוצאת 'ניר').




מאמרים אחרונים

קישורים

תיבת יצירת קשר
שם:
דוא"ל:
טלפון:
הודעה:



מפת האתר