כיצד מתמודדים עם לאות, שעמום ודיכאון אחרי השבץ?

אנשים רבים מכנים את הרצון לנמנם, בסוף יום העבודה, או את חוסר החשק לצאת בערב, בשם "עייפות", גם כאשר יום העבודה לא היה כרוך במאמץ פיזי או מתח נפשי.

אך תחושה זו בעצם אינה עייפות אלא "לאות" - חוסר אנרגיה פיזית שמקורו בחוסר אנרגיה נפשית. כך למשל, כאשר אדם חש שהוא דורך במקום, שאין משמעות למעשיו, וכאשר השעמום שורה בעבודה, בזוגיות או בכל תחום אחר - מגיעים לתחושה זו של לאות.

מה עושים במצב הזה?

כדי לפתור את הבעיה, יש לטעון אנרגיה, וזה אפשרי בדרכים הבאות:

העשר את חייך בפעולה יצירתית - הרשם לחוגים, להרצאות, לספורט או לכל דבר שיעניק לך עניין והתרגשות.

היפטר ממטלות לא-רצויות - יש משימות שאת/ה דוחה מיום ליום, בשל חוסר נעימות הכרוכה בהן. דחייה זו רובצת על תודעתך וצורכת אנרגיה מיוחדת. מומלץ לבצע אותן מוקדם ככל האפשר ולהיפטר מהן (הביצוע הדחוי לרוב כרוך גם במאמצים נוספים).

טפח מערכות יחסים - קשרים אישיים טובים בנויים על חיבה ויכולת חשיפה. עצם קיומם מטעין אותך באנרגיה חיובית. לא חייבים להמשיך במערכות יחסים לא-מוצלחות מתוך כניעה - "ככה זה", "אלה החיים". לעומת זאת, ידיד או ידידה מבינים ומשתתפים משנים את מהות החיים.

שמור על סביבה נעימה - בבית ובמקום העבודה. לסביבה יש השפעה רבה על השקט הנפשי, ולכן גם על מצב הערנות. שים סביבך תמונות ועציצים הנותנים הרגשה נעימה.

היה פעיל - תקופת לחץ בעבודה מזרימה אדרנלין לדם. בתקופה שקטה נקוט ביוזמות, ובצע פרוייקטים שיגרמו לך לעבוד וליצור.

מחסור בויטמין או מינרל - לעתים הרגשת הלאות היא מתמדת ומקורה במחסור בגוף. יש תוספי תזונה שהוכיחו עצמם, וכדאי לקחתם תוך הקפדה על קיום ההוראות.

מצב פסיכולוגי - לאדם המצוי בתקופה ממושכת במצב של נכות, למשל לאחר שעבר שבץ מוחי, יש שתי סכנות האורבות לו: דיכאון ואדישות.

בעצם שתיהן תופעות הנגרמות כתוצאה מגורם אחד, המכונה בשפת החוקרים:"חוסר-אונים-נלמד", והדגש הוא על "נלמד". אדם הנאבק ולא מצליח פעמים רבות מגיע למסקנה "אין מה לעשות", הוא נעשה פסיבי עד כדי אדישות מול המציאות, גם כאשר היא מאיימת על בטחונו ועל עצם קיומו.

תופעה זו בצורה קיצונית בלטה בשואה, שם הגיעו אנשים למצב של "מוזלמן". מבחינה חיצונית התבטאה התופעה באדם שרק עורו מתוח על עצמותיו, כמעט ללא בשר.

אך בעיקר היה זה המבט הבוהה, חוסר ההבעה המעיד על אבדן התקווה. ובעצם אי-רצון מוחלט לעשות מאמץ כלשהו לדאוג לעצמו.

בעיה מרכזית היא חוסר-מטרה. מאפיין זה מצביע על הדרך לריפוי וליציאה מן המצב. צריך להציב מטרה בפני הסובל. לאו דווקא יעד סופי לא מציאותי. יספיקו יעדי ביניים, כמו "עליך לספר לצאצאיך על תולדות המשפחה", "להשתתף בחתונת הבת", "לראות את לידת הנכד" וכדומה.

אצלי אישית - הכתוב לפניכם הוא מעין יעד-ביניים שהצבתי לי כדי לדאוג, ככל האפשר, שאחרים לא יעברו את אשר עבר עליי.

אומרים "אין חכם כבעל הניסיון" ואני אומר "רק טיפש לומד מן הניסיון - חכם לומד מניסיון של אחרים". אני עברתי את הנורא, ועכשיו עלי לעשות למען האחרים. (אני מקווה שצאצאי יקראו ויפנימו).

אזכיר רק אימרה שלמדתי מאישיות דגולה, שהייתה לי הזכות לעבוד מעט במחיצתו, אלוף חיים לסקוב ז"ל (לימים רב-אלוף). הוא נהג לומר "אין מצבים נואשים - יש רק אנשים שנואשו מן המצב".

אז - אל ייאוש, הצב לעצמך יעד, וחתור אליו.




מאמרים אחרונים

קישורים
- טיפול בדיכאון באמצעים טבעיים
- סימנים מקדימים לשבץ
- מיהו המטפל האידאלי עבורך?
- שיקום וטיפול בהידרותרפיה
- שבץ מוחי - אתה לא לבד
- מה קורה לזיכרון כשאנו מזדקנים?
- מרכזי שיקום יחודיים

תיבת יצירת קשר
שם:
דוא"ל:
טלפון:
הודעה:



זיכרון ותזונה | שבץ שני | תסמינים | מערכת העצבים | התפתחות המוח | טיפול מיידי | אבחון שבץ מוחי | מפת האתר