מישהו מטפל בך - מיהו המטפל האידאלי עבורך?

התקף CVA, או כפי שהוא מכונה בעברית "ארוע-מוחי", שונה מאוד בעוצמתו ובהיקפו מנפגע לנפגע, כמו שגם אישיות האדם שונה. אי-אפשר לתת מרשם קבוע לטיפול: יש להתאים את הטיפול הנדרש לכל אדם, כולל טיפול בחרדה, הנלווית לכל אירוע קשה.

המטפל האידאלי

מטפל טוב בין אם הוא בן משפחה או אדם מקצועי, צריך לשמור על מספר כללים בסיסיים על מנת לתת סיוע ראשוני ולהתוות את דרך המטופל עד כמה שניתן, חזרה לחייו הקודמים.

יצירת אווירה בטוחה: השאיפה היא לאפשר לאדם לשוב למתכונת חייו הרגילה, לביתו ולמיטתו, בסביבה הבטוחה המוכרת לו.

מתן מידע: חשוב לצייד את האדם במירב המידע על ההתפתחויות החזויות לאחר האירוע, על מה שעבר עליו, על התסמינים הרפואיים והנפשיים העלולים לפקוד אותו. מומלץ להביא את המידע המובא כאן לידיעת החולה ובני משפחתו. חשוב למנוע ממנו הרגשה, כאילו התהליכים שהוא עובר אינם טבעיים.

החזרת שליטה: צריך לעשות כל מאמץ להחזיר לאדם את השליטה על חייו ועל מה שקורה לו. לאפשר לו לקבל את ההחלטות הקשורות לעצמו, כולל הטיפול הרפואי.

להימנע מטראומה: טיפול רפואי מכאיב הניתן ללא הכנה הולמת עלול להחזיר לאדם את הרגשת חוסר-האונים שעברה עליו. תחושה כזו עלולה להגרם גם מיחס לא מתחשב של בית החולים או מקום העבודה, המעצימים את החרדה של הנפגע מחוסר שליטה בחייו.

הקשבה: הסובבים צריכים לתת לנפגע את האפשרות לספר את חוויותיו, מתוך סבלנות ורצון לשמוע ולהבין - ולא מתוך מציצנות. פעמים רבות דיבור הנפגע קשה והוא נשמע כמלמול סתמי. יש לעשות כל מאמץ לנסות להבין אותו ולהיענות למשאלותיו. יש כאלה המרבים לספר וחוזרים על אותו סיפור פעמים רבות, אנא - אל תגלו חוסר סבלנות. אל תאמרו "כבר שמענו", הקדישו עוד כמה דקות. גם להאזנה יש ערך.

שחזור הארוע: באופן טבעי, כעבור תקופה מסוימת, רוצה הנפגע לשחזר את אשר אירע. יש להניח לו לעשות זאת כאשר יהיה בשל לכך ולא ללחוץ עליו (לפי מחקרי הארגון האמריקני לנפגעי אירוע מוחי, הזמן הממוצע שנפגע צריך כדי להתחיל לקלוט מה עבר עליו ולהתעניין בגורמים ותהליכי שיקום הוא כחודשיים ואין טעם להתחיל לשוחח על הנושא לפני כן. אך כאמור זהו ממוצע, וכל אדם לפי אופיו ועוצמת הפגיעה. על פי ניסיוני האישי, נראה כי המחקר האמריקני מדייק למדי).
 

אין צורך לתת עצות: לעתים קרובות, הסובבים את הנפגע מרגישים חובה להגיב. אין צורך בעצות. לעומת זאת, שאלות התעניינות בהחלט רצויות. אסור שיווצר "קשר-שתיקה", כאשר הסובבים חוששים לפלוש לפרטיות והנפגע חושש להטריד.

במקומות רבים בספר התייחסנו ליחס אל הרופאים ולצורת הקשר אתם ועם יתר אנשי הצוות הרפואי.

מהו טיפול טוב בנפגעי CVA?

כדי לתת טיפול טוב יש צורך במספר דברים:

לבנות יחסי אמון - האמון הוא בסיס לשיתוף הפעולה של המטופל ונכונותו למסור את המידע הדרוש למטפל, כדי שיוכל להגיע לאבחנה ולהערכה נכונה של התאמת הטיפול.

ערך טיפולי - לאמון יש גם ערך טיפולי בפני עצמו. המחקרים מראים כי אצל 30% מן החולים יש שיפור במצב רק בשל האמון שהם רוחשים לרופא ולשיטת הטיפול. כדי לזכות באמון על הרופא למסור לחולה מידע אמין.
 
שיתוף - לשתף את החולה בתהליך קבלת ההחלטות. טיפול פולשני הנעשה ללא הסבר מוקדם מערער לחלוטין את האמון. חשוב להבהיר מה התוצאות הצפויות של הטיפול המוצע ומה מידת הכאב הכרוכה בו.
 
קשב
- להיות קשוב לתגובות תוך מהלך הטיפול ולכבד את זכותו של החולה לפרטיות ולסודיות (זכויות המעוגנות בחוק).

טיפול של בן משפחה או אדם מקצועי?

מלבד הצוות הרפואי ישנם אנשים נוספים שיכולים לטפל בך:

אדם לאחר אירוע מוחי נזקק בדרך כלל לטיפול ולהכוונה של בעל ידע וגישה, בדרך כלל עיקר העומס מוטל על בן/בת הזוג. אך יש גם מקרים, בדרך כלל קשים יותר, בהם מוכנס הביתה מטפל מיוחד, או הנפגע מוכנס לבית הורים או מוסד ובו מוצמד אליו מטפל.

תלות זו יוצרת מערכת יחסים חדשה העשויה להיות מכאיבה. אם כי לעתים, דווקא מתוך הקושי והצורך בהסתגלות, צומחת מערכת יחסים נפלאה.

אנסה להביא מהרהורי בנושא, ממה חשוב להיזהר ומה מקל על התהליך (ברור כי יש הבדל אם המטפל הוא זר ונכרי או אם הוא בן הזוג הוותיק, או בן משפחה אחר):

כל אדם המגיע להגדרה 'קשיש' נזקק לעזרה במטלות היומיומיות, מי פחות ומי יותר. ישנה אפשרות של 'דיור מוגן' אך הרוב מעדיף להישאר בבית, במסגרת המוכרת לו, אותה עיצב במשך השנים. אם כי לעתים קרובות המשפחה אינה עומדת במעמס והקשיש נאלץ או מסכים לשנות סביבה.

בני המשפחה, בצדק, עסוקים בחייהם שלהם, בקריירה האישית ובמשפחה שהקימו ואין להם את היכולת לעזוב הכל ולהתפנות להדרכת המטפל החדש ולהשגחה עליו. לרוב הם מחפשים למצוא דרך להשתחרר מעול הטיפול ומרגשות האשם גם יחד.

קודם כל, יש להבין את גישת המטופל. בין אם מדובר בבן-הזוג, במטפל אישי או במוסד - המטופל חש השפלה. פתאום אין לו יכולת לבצע את הפעולות שהיה רגיל לעשות בעצמו, לפתע הוא תלוי באחר בדברים האינטימיים ביותר.

עמיתים רבים שלי מתבטאים בקיצוניות ונוקטים מונחים כמו: "אבדן צלם אנוש", "ירידת הערך העצמי" ומנסים להפגין שהם חשים כי הם לטורח ולמעמסה על אחרים.

ברור שזהות המטפל חשובה - אם זה בן הזוג, הוא בא עם רקורד ועם מחויבות מובנית. אך גם אם הטיפול מוטל על בן משפחה אחר, למטופל קשה להסתכל לו בעיניים. פעולות כמו סיוע ברחצה, החלפת חיתול, האכלה וכדומה מביכות ומשפילות.

אבדן העצמאות הוא קשה מנשוא. לשבת בכסא גלגלים אומר שמישהו אחר מחליט לאן תפנה ובאיזה קצב. אני אישית מעדיף את הכסא החשמלי הממונע, הנותן לי עדיין את שמירת שארית הכבוד העצמי, אם כי גם בו אני מנסה להימנע משימוש ומעדיף מאמץ הליכה תוך הסתייעות במקל.

לעתים דווקא הבאת עובד זר, המתקבל כמקצועי המקבל שכר, מקלה על ההרגשה והיא עדיפה על שימוש בבן הזוג או בצאצא.

נראה כי עיקר הבעיה היא בגישה של המטפל, שאינו מסתפק בעזרה הטכנית שהוא נדרש לה והוא (בפרט אם זה בן משפחה) בטוח שהמטופל אינו מבין ואינו מסוגל לקבל החלטות לגבי עצמו. זה עלול להביא אותו לנקוט בנימה פסקנית השוללת את הדימוי העצמי של המטופל.

משפטים כמו "אכול את זה, זה טוב בשבילך" ,"סידרתי לך מקום להיום", נובעים אמנם מכוונות טובות, אך הם פוגעים. לעתים קרובות מדי חוסר ההתייעצות נובע מחשש שהמטופל יסרב ואז ייפול עליהם נטל נוסף.

לעתים קרובות למדי ובדרך כלל בדברים הלא שגרתיים, אני מעדיף בכל זאת להעביר את ההחלטה והאחריות למטפל. הנה בעת כתיבת דברים אלה, אני שואל את רעייתי תחי', "מתי אנחנו יוצאים מהבית?" (לקניות) כאשר עד כמה שזכור לי, לפני האירוע, נקטתי בנימה יותר פסקנית, אני קבעתי את הזמן.

רק אתמול פניתי לבני וביקשתי ממנו שהוא יחליט ויטפל ברכישת מכשיר פקס חדש במקום זה שהתקלקל (אני מאמין שהוא בקי בנושא יותר ממני והחלטה שלו תהיה טובה יותר משלי). הבעיה מחריפה כאשר אני או כל מטופל חש או חושב שמזלזלים בו וביכולת השיפוט שלו (חלף כחודש ועדיין לא נרכש פקס, הדבר כבר גרם לי נזקים, אך אני נרתע מלנדנד לו).

כדי לא להשמיץ סתם, בני זה, כיתר ילדי, מסור וקשוב. הוא חיפש ומצא מכשיר לא יקר, המתאים גם מבחינת הגודל לפינת העבודה שלי. בא לאחר יום עבודה מפרך והתקין אותו ומאז כבר היה אצלי עשרות פעמים לתקן תקלות שאני עצמי לא מצליח להסתדר איתן ואני טרם הודיתי לו כראוי. אז לפחות קטע זה יבוא כשלמי תודה.

מתי אפשר לומר שהשגנו מטפל מוצלח?
כמובן שאי אפשר להשיג זר אידיאלי ולבן הזוג או לבן המשפחה יש יתרון בכך שהוא כבר קיים עם תכונותיו שלו, אם כי יש לכך גם חסרונות. אך גם כאשר מבקשים 'עובד-זר', סוכנויות התעסוקה שולחות את מי שפנוי אצלן באותה שעה.

מוטב להתעקש ולא להסתפק בראשון המוצע. את שיחת הקבלה והמיון הראשונה חייבים לעשות בנוכחות ובהשתתפות המטופל, כי התקשורת ביניהם היא אשר תקבע יותר מכל. כולנו ראינו את הזקנה והפיליפינית, היושבות על ספסל אחד ברחוב ובוהות כל אחת לכיוון אחר. יש גם לזכור כי הזוגיות מנוטרלת כאשר יש אדם זר, שלישי בבית, ולכל אדם חורה כאשר מישהו מחטט בחפצים האישיים שלו.


מטפל אישישבץ מוחי CVA - המדריך לנפגעי שבץ מוחי בישראל - זקוק לטיפול לאחר שבץ? צריך מטפל אישי? האם כדאי להעסיק עובד זר?מישהו מטפל בך? שבץ מוחי CVA - בחברה של ימינו אנו רגילים לשים את כובד האחריות הרפואית על הרופא, אך האם אנו כמטופלים יכולים לעשות שינוי?



מאמרים אחרונים

קישורים
- אבחון שבץ מוחי
- סוגי שבץ מוחי
- לא לבד - מקרים של שבץ מוחי
- השפעת המתח נפשי על גופנו
- שיקום וטיפול בהידרותרפיה
- הרפיה טבעית

תיבת יצירת קשר
שם:
דוא"ל:
טלפון:
הודעה:



שבץ מוחי | סימני אזהרה | סימנים מקדימים | האנטומיה של המוח | הזקנה והמוח | מפת האתר
נפגעי שבץ מוחי זקוקים לטיפול מסור לאחר הפגיעה. חשוב לבחור במטפל האידאלי עבורכך.