הצד הנפשי של הפגיעה - ההתמודדות שלאחר אירוע מוחי

התוצאות הקשות והאופי החד והפתאומי של אירוע מוחי גורמים גם לתגובות נפשיות ולשינויים בהתנהגות. גם אם הדברים אינם ייחודיים לאירוע מוחי, אלא נכונים כמעט לכל מחלה קשה הבאה על האדם בפתאומיות, כדאי לקראם כאן - גם למי שאינו בקבוצות הסיכון.

הנפגע באירוע מוחי מצוי במצב קשה, בהרגשה של אין-אונים, כאשר נבצר ממנו לעשות פעולות שגרה רבות, הוא לפתע נעשה תלוי בחסדי הסובבים ואף אינו זוכה להערכה על מאמציו. זכויות יסוד במקום העבודה נשללות ממנו, ולעתים תכופות מדי הוא נדון לאבטלה, לירידה חמורה במצב הכלכלי, ויש מקרים המגיעים גם להרס חיי המשפחה.

כל אלה מביאים לתחושה חריפה של שלילת ערך עצמי וכפועל יוצא - גם דיכאון וחרדה.

הפסיכיאטרית גברת קובלר-רוס מציעה אבחנה של שלבי הסתגלות החולה הטרמינלי:

התגובה הראשונה היא - הכחשה: החולה מנסה להתעלם מהחשש כי מתרחש בגופו משהו חמור. לעתים הוא מנסה להתרוצץ בין רופאים ומרפאים רבים, כדי למצוא את האחד אשר יבטל את האבחנה החמורה. יש חולים הנאחזים בשלב זה תקופה ארוכה והם נותרים באימה ובמבוכה.

מרבית החולים עוברים משלב זה אל השני - הכעס: החולה מרגיש זעם רב, "למה זה קרה לי?" הכעס מופנה אל המטפלים, בני המשפחה, החברים, וכלפי העולם כולו הממשיך בחייו על אף האסון האישי של החולה.

בשלב השלישי החולה עוסק ב-התמקחות: מנסה להציל את חייו, נודר נדרים, פונה לשיטות אלטרנטיביות, מתמקח עם רופאיו או מנסה להשביע רצונם על-ידי מילוי מדוקדק של הוראותיהם. זה השלב שבו יש חולים הפונים לקמעות ול"צדיקים".

כאשר הניסיון נכשל, החולה גולש ל-דיכאון: מצב זה נובע גם מההכרה במחלה, אבל גם מאבדן נלווה - התרחקות אנשים, אובדן עבודה והכנסה, ירידה במצב הכלכלי והפיזי וכדומה.

השלב האחרון הוא ה-השלמה: החולה מטמיע את אשר אירע לו ומקבל את הבלתי-נמנע. לעתים עד כדי אדישות ואופוריה. הוא משלים עם כולם, נגרר למשימות אחרונות (כתיבת צוואה, אוטוביוגרפיה, הגיגים על אוניברסליות המוות, הקצנה דתית וכדומה).

פגיעה בגוף ופגיעה בנפש

כולנו מודעים לקשר ההדוק, בסיס הקיום הביולוגי, בין המוח לשרירים. אך מקבלים זאת כמוטה חד סטרית של המוח המניע ופוקד על שרירי הגוף.

לאחרונה יש מודעות גוברת לכיוון ההפוך, של תנועות גוף המשפיעות על מוח האדם. פותחה שיטה מיוחדת הקרויה "קינסיולוגיה" שביסודה הנעת שרירים המשפיעים ומלמדים את המוח.

שיטה זו שבארץ מטפלת בה ד"ר לורטה ז'ורקובסקי עוסקת בין השאר גם בטיפול באלרגיות, פוריות, הפרעות קשב וריכוז, דיסלקציה, בעיות הורמונים ואפילו הרזיה.

על הקשר הדדי זה כבר עמד חברו ותלמידו של פרויד - הד"ר וילהלם רייך אשר פיתח את "שיטת העיסוי הדכאוני", שביסודה פענוח בעיות נפשיות על ידי מגע ועיסוי אברים שונים בגוף. את השיטה שכללה תלמידתו גרדה בוימן אשר פיתחה זרם "פסיכולוגיה ביו-דינמית" המתמקדת בקשר האורגני בין הגוף לנפש.

בסיס השיטה הוא בהנחה שההרגשה הנפשית היא כוח מניע המפעיל וזורם באברים. לדעתה חסימות הנוצרות כתוצאה מחינוך נוקשה, מטראומות או מהתעללות, מביאות להדחקת רגשות.

שחרור רגשי מתאפשר בעזרת הרפיית שרירים ועיסוי נכון הממיסים את הקשיחות הגופנית, ההרפיה מושגת לא רק באמצעות עיסוי אלא גם על-ידי תנועה, עבודה אנרגטית, או האזנה מוסיקלית - המביאים את המטופל להתחברות אל האישיות הראשונית שלו.

אינני יכול לתת המלצה מניסיון אישי, אך נראה לי כי הנושא בהחלט מעניין.




מאמרים אחרונים

קישורים

תיבת יצירת קשר
שם:
דוא"ל:
טלפון:
הודעה:



שבץ מוחי | מפת האתר