טיפים חשובים לשיחה מועילה עם הרופאים

איך לדבר עם רופאים

היות ואירוע מוחי בא במחץ, בהפתעה, אין אפשרות להתכונן אליו וקשה בשעות הראשונות בכלל להבין מה אירע. במקרה הטוב כאשר האמבולנס מגיע מייד והנפגע מועבר לחדר מיון, בני המשפחה המלווים אותו לחוצים מאוד, הכל נראה מאיים.

אם הרופא מואיל לצאת מחומות חדר המיון ולגשת לשוחח עם המלווים, הוא נוקט לרוב בשפה בלתי מובנת. לרוב, אין לו זמן וסבלנות לחשוב מה עובר על המשפחה. הרופא מניח שברור למשפחה כי הצוות הרפואי עושה למען הנפגע את כל האפשרי. אבל, להם זה לא כל כך ברור. 

לכן, בפרוזדורי חדר המיון די שכיח למצוא ויכוחים, תסכולים ותקשורת לקויה ואף מזיקה. לרופאים יש נטייה להעצים ולהשחיר את התמונה. במידה מסוימת זוהי הגנה עצמית בשל ריבוי מקרי תביעות. הם מניחים כי תמיד יהיה קל למשפחה לקבל הפתעה בשינוי לטובה.

עקרונות חשובים בשיחה עם רופאים:

א. הרופא אינו "כל יודע", ולא תמיד ברורה לו הדיאגנוזה.

ב. אם "מנדנדים" לרופא ולצוות ובפרט אם נגררים להרמת קול, יש חשש לגרימת נזק לטיפול בחולה.

ג. העיתוי - בפרוזדור חדר המיון הרופא טרוד בעשרות דברים ובחולים שונים, לכן עדיף להמתין ולתפוס אותו כאשר הוא חוזר למחלקה או יושב בחדרו. הסיכוי לתשובה ברורה - רב יותר.

ד. הסגנון - פניה הנשמעת כאיום נענית בהתגוננות והסתגרות. פניה נינוחה ובקשת הסבר במילים "שגם אנו נבין", תביא תוצאה טובה יותר. בדרך כלל שיחה עם הסטז'ר תביא פרטים יותר מלאים מאשר שיחה עם הפרופסור העמוס.

ה. התנהגות המשפחה תשתקף ביחס שיקבל המטופל. עם זאת, אין ל"הזניח" את החולה וחייבים, לפחות ביממה הראשונה, לא לעזוב אותו לחסדי הצוות הרפואי, כי עבורם הוא עוד "מקרה". לבטח אין לעזוב אותו כל עוד הוא בחדר המיון.

ו. יש מעין סולידריות של הסכמה. הרופא לא יסגיר אם נעשה טיפול לקוי על ידי רופא אחר או שלא בוצעה בדיקה מסוימת, אפילו אם הוא היה האיש אשר נלחם למענה במשרד.

ז. חשוב ביותר: כפי שאני מזכיר במקומות אחרים, מעטים מאוד חדרי המיון בארץ המצוידים ומאומנים לטיפול בנפגע אירוע מוחי והיות וטיפול נכון בשעות הראשונות יכול לחרוץ גזר דין על הנפגע, חובה על בני המשפחה לפקוח אוזניים ועיניים ולהיוועץ (חדר המיון שנקלעתם אליו לא ינדב מידע).

ח. במהלך האשפוז, רצוי להגיע בשעות הביקור וכבודדים ולא ב"עדר". עדיף לבקש שאת הפרטים המלאים יברר עבורכם רופא המשפחה או רופא מכר שאתם בוטחים בו.

ט. אל תפנו לרופא עם צרור עצות והצעות שקיבלתם מחבר או קרוב, המכיר מקרה דומה. אין שני מקרים זהים.

י. בתקופת האשפוז - חשוב לדעת שיש לכם זכויות, אל תוותרו עליהן! מותר בהחלט להביא מזון סביר שהחולה רגיל אליו מהבית ולא לאלץ את הנפגע להיות נתון לחסדיו של המטבח המקומי.

גם אין חובה חוקית להכניס אותו למדים הדהויים של המוסד. פריטים אישיים כמו: נעלי בית, טריינינג, מגבת, כלי רחצה וכדומה, יכולים רק להועיל.

זכרו, בהרבה בתי חולים בעולם הוקמו במיוחד חדרי אכסון למשפחות, כדי שיוכלו להיות בקרבת החולה, זמינים כאשר הוא זקוק להם. בהיותי בבית חולים במיאמי, נוכחתי כי במרבית החדרים הוצבה מיטה מיוחדת המיועדת לקרובים.

לצערי, אצלנו עדיין שולטת המורשת הקולוניאלית הבריטית, הנוטה לסלק את הקרובים ורואה בהם מטרד.

כמו כן, בשיטת "ביקור רופאים" שלנו, בדרך כלל המשפט הראשון שאומר הרופא הוא "בני המשפחה החוצה". דווקא ברגע בו נדרשת נוכחות המשפחה יותר מכל.

לסיכום, יש חשיבות רבה לדרך בה מדברים עם הרופאים. פניה לאדם הנכון, בזמן הנכון ובנימה הנכונה יכולה לספק לכם את המידע הדרוש לכם.




מאמרים אחרונים

קישורים
- מרכזי שיקום מומלצים
- מיהו המטפל האידאלי עבורך?
- טיפול מיידי בנפגעי שבץ מוחי
- שיקום וטיפול בהידרותרפיה
- התמודדות עם חרדה
- השפעת המתח נפשי על גופנו
- אבחון שבץ מוחי

תיבת יצירת קשר
שם:
דוא"ל:
טלפון:
הודעה:



סימני אזהרה | סוגי שבץ מוחי | מקרי שבץ | מחלות והזדקנות | זיכרון ותזונה | מערכת העצבים | עיסוי | מפת האתר