טיפול, שיקום וסיוע לנפגעי אירוע מוחי

עברת אירוע-מוחי, או שבן משפחתך הקרוב אליך עבר, ומה עכשיו? אדם שעבר אירוע מוחי מקבל היום - אם נקלע לבית החולים הנכון - את מיטב הטיפול, ואם תלחץ ותנצל קשרים הוא גם יעבור תהליך שיקום ממושך על-ידי פיזיותראפיסטים מוסמכים ומנוסים.

אך יש נזק מרכזי שכנראה לא שמים אליו מספיק לב - לשינוי שהאדם עובר, לנזק הנפשי שנגרם לו בשל מותם של תאי-מוח. אמנם יש שוני רב מאדם לאדם, יש רבים שאצלם הנזק העיקרי הוא ליקויי תקשורת - חוסר יכולת להתבטא כראוי, פגיעה בזיכרון או בתפיסה, אך אלה אינם הרוב.

מרבית הנפגעים נותרים עם המיפלגיה - שיתוק או חולשה ניכרת של פלג-גוף. לכאורה אין כאן נזק נפשי ניכר ומיידי, אך בדיקה מעמיקה תראה כי האדם עבר טראומה איומה. בזמן קצר הפך מאדם שלם, לשבר-כלי.

תהליך הטיפול לאחר אירוע מוחי

תהליך השיקום עוסק בהשבת תפקוד לאברים, אך הנזק הרגשי אינו מטופל (לפחות כך היה במקרה שלי, ושל מרבית חברי לעמותה). מיום זה ואילך נתון הנפגע לחרדה איומה, להרגשה כי אינו יכול לסמוך אפילו על אבריו הוא הבוגדים בו, דבר העושה אותו לחשדן ולמריר.

חוסר טיפול בהפרעת החרדה עלולה להביא את הנפגע בזמן קצר לדיכאון, הדיכאון גורם לחוסר רצון לתפקד, מביא לתלות מוחלטת באחרים. לפי מחקר אותו קראתי באינטרנט שליש מן הנתונים לדיכאון (אחד מכל שלושה) מבקש להתאבד.

לא כולם מנסים או מצליחים להתאבד, אך אלה מתים לאט לאט. בבעיה  קשה זו- ניתן לטפל - הזנחה שלה רק תגביר ותעמיק את התוצאה. אפשר בהחלט למנוע נזק עתידי ולמנוע התמוטטות.

כאן תוכלו לקרוא על תהליך השיקום שעובר מי שחווה אירוע מוחי (CVA) ממגוון היבטים: החל מהתמודדות הסביבה הקרובה והרחוקה עם המצב החדש, תהליך החזרה לכל מעגלי החיים וכן כניסה למעגלים חברתיים חדשים. לשם הטיפול עלינו לסקור ולהבין את הסביבה בה חי הנפגע, ומה היחס של כל מרכיב בחברה זו אליו.

מעגל ראשון (וגם ראשון במעלה) הוא המשפחה, ובמיוחד בן-הזוג

בעצם הוא זה שקיבל את המכה העיקרית. כל העומס והאחריות מוטלים עליו או עליה. כאן, ומכאן ואילך נתייחס אליו/ה כאל "המטפל העיקרי". יש כמה דרכי טיפול, ולכל אחת יתרונות ועוקץ משלה:

תמיכה - קל מאוד להפריז בתמיכה. הורדת האחריות הכוללת מן הנפגע תוך הטחה כלפיו "אתה אינך מסוגל, תן לי", עשויה להמית בו כל רצון או ניסיון לחזור לתפקוד. חיבוק אמיץ מדי עשוי לחנוק.

חיזוק - גם כאן יש לשמור על מינון נכון. ציפייה שהנפגע ימלא הכל כפי שהיה לפני הפגיעה, מעמיסה עליו וגורמת לו הרגשות תסכול קשות.

רחמים - הנורא מכל, (לטעמי), מתן הרגשה לנפגע שבעצם הוא אפס, ורק מתוך רחמנות וצדקנות ממשיכים להחזיק בו.

הדרך הנכונה היא כמובן האמצעית: לעודד, להשגיח ולאפשר לו להשתקם בקצב שלו.

מעגל שני - החברים

כאן, מגלים מהר, שאין חברים לנצח. אמנם רבים באים לבקר בבית החולים, מנידים ראש ומשתתפים בצער. אך ברבות הימים מרביתם נעלמים, אין טעם לנסות להחזיק בהם. מוטב לבנות חברה חדשה, למצוא אנשים בעלי איכות שלנפגע נוח אתם - ולהם נוח אתו.

לחלק מן הידידים הותיקים, פשוט לא נעים, הם אינם יודעים כיצד להגיב, ואיך להתנהג, ולכן מדחיקים ונעלמים.

מעגל השלישי - השכנים

במקרים רבים, רבים מדי, רצוי להחליף בית. למצוא שכנים חדשים המכירים את האדם כפי שהוא, ולא כפי שהיה (במקרה האישי שלי, זה עובד נהדר).

מעגל רביעי - העבודה

העיסוק הוא גורם ראשון במעלה. פעמים רבות, ההתמוטטות הפיזית מלווה ומשולבת בהתמוטטות כלכלית.

במקרה האישי שלי – מקום העבודה עשה הכל כדי למוטט אותי טוטאלית. לא אכנס לפרטים, אך לולא הייתי אחרי שבץ מוח, היו כל הסיכויים שאקבל שבץ לב או התמוטטות כללית.

לעומת זאת היה לי חבר, שלאחר השבץ, המזכירה שלו באה יום-יום לקבל הוראות שוטפות, והבוס הודיע לו שהוא ימשיך לקבל משכורת רגילה עד שימצא עצמו מספיק חזק לחזור למקום העבודה. ואני חושב שהחלמתו המהירה באה בייחוד בגלל היחס הזה.

תהיה זו שגיאה לנסות לשחזר ולחזור לעבודה או לעיסוק הקודם  כפי שהיו. צריך לחפש ולמצוא מהר עיסוק לנפגע, כזה המתאים לכישוריו וליכולתו הנוכחית, וכאן אזהרה חשובה:

תהליך החזרה לחיים

אחד הגורמים העיקריים לאירוע-מוחי הוא הלחץ. אם זהו לחץ הבא מתנאי החיים המודרניים, המאלצים אדם לחתור להישגים מהירים, או מהסביבה המאלצת לטפל בעשרות נושאים במקביל, בקצב חיים מסחרר.

תנו לנפגע אפשרות להתרכז, לעסוק בנושא אחד מרכזי, ולא להתפזר על פני עשרות פרטים מתישים. זהו תהליך קשה, החייב את בן הזוג למאמץ ולעומס-יתר, אבל נושא פירות ומביא תוצאות. ונא לא לשכוח את הלחץ הגדול הכרוך בניהול משק בית, גם החלק המוטל על החלק הגברי (חשבונות, תחזוקה, תיקונים ועוד).

לשבץ המוח פגיעות רבות שאינן נראות בשבועות הראשונים - אולי לא מרגישים בהן, כי אז עסוקים מאוד בליקויים המרכזיים - שיתוק הגפיים (יד ורגל) והפגיעה בדיבור. אבל הפגיעות האחרות חשובות וחמורות ביותר. כמובן, אין אדם אחד דומה למשנהו, סוגי הפגיעה ועוצמתם שונים מאוד, אך אין לזלזל בהם, אפילו אם התעלמו מהם במחלקת השיקום.

העול אמור להיות מוטל על "טיפול ההמשך" דרך קופות החולים, אך נראה שיחידות אלו אינן מודעות ואין להן שום עניין ונכונות לטפל בכך, ובאמצעים שהוקצו להן על-ידי חוק הבריאות הממלכתי הן גם אינן מסוגלות לכך. ננסה לסקור את הפגיעות העיקריות:

  • פגיעה בזיכרון, במיוחד בזיכרון לטווח קצר.
  • בעיות תקשורת - נוסף לפגיעה בדיבור, קשיים ביצירת קשר עם אנשים והבהרת הצרכים המיידיים.
  • קשיי התבטאות - נטייה לומר, "זה שכותבים בו," במקום "עט".
  • קושי בריכוז - לרוב קשה לנפגע לעשות פעולות במקביל.
  • קושי בתפיסה - קשיים ללמוד דברים חדשים, במיוחד טכנולוגיה חדישה.
  • קשיי התמודדות - קושי לעמוד בעימות.
  • איטיות בחשיבה - קשיים לעבור מנושא לנושא.
  • ליקויי שיפוט - סולם ערכים שונה על עיקר וטפל, נטייה לפתור בעיה מיידית בעוד נושא חשוב נדחה.
  • הזנחת צד - התעלמות מאבר משותק, עד כדי סגירת דלת על היד המשותקת.

שינויים רגשיים:

  • חוסר סבלנות - מעין "אתם הרי בריאים, אז למה אתם כה איטיים?"
  • חרדות - נטייה לחרדה במצבים שקודם נראו בטוחים.
  • שטיחות רגשית - או  יותר נכון - קושי בהבעת רגש.
  • אגרסיביות - נובעת מחוסר סבלנות על כך שאין מבינים אותו.
  • אובדן ביטחון עצמי - עד כדי אי נכונות לנסות לבצע דברים אפשריים.
  • אימפולסיביות - נטייה לתגובה מיידית ללא חשיבה מסודרת.
  • אי שקט - עצבנות פנימית, שלא תמיד נראית כלפי חוץ.
  • חוסר מוטיבציה - עד כדי הזנחת נושאים מהותיים.
  • ירידה בהערכה עצמית - התחמקות ונטייה לאי קבלת אחריות.
  • דיכאון - כמחצית מנפגעי השבץ נתפסים לדיכאון שהגורם לו הוא פיזיולוגי ולא רק פסיכולוגי.
  • חוסר שליטה - מובן מאליו בשל השיתוק, אך לעתים נוסף מאוחר יותר חוסר שליטה על אברים אחרים נוספים, כמו סוגרים.
  • תסכול - בפרט נוכח מאמצים עצומים שאינם מניבים תוצאה ונוכח יחס החברה והרשויות.
  • חוסר מודעות, וכתוצאה מליקויים חמורים באומדן והערכה.
  • עייפות - עייפות כללית והתעייפות מהירה.

הפרעות נוספות:

  • בעיות תחושה - לעתים הבעיה חמורה ביותר, ולעתים להפך -רגישות יתר באבר הפגוע.
  • שיתוק - במקרה שלי יד ורגל שמאל והסרעפת, אך מייד לאחר האירוע הייתה גם מחצית הפנים משותקת.
  • שלפוחית/מעי נוירופאתיים - קשיים ביציאה ובסדירות, אצלי צורך בקימה עד חמש פעמים בלילה.
  • אפזיה - לי אמנם נראה שאני מדבר ברור, אך זוגתי וחלק מתלמידי מתלוננים שקשה להבין אותי.
  • ספסטיות - אחת הפגיעות הקשות יותר ההופכת את הגפה המשותקת לנוקשה.
  • קונטרקטורות - מצב המכונה תבנית.
  • פגיעות עקב עומס על מפרקים - הליכה ברגל נעולה ומשותקת גורמת לפגיעה קשה בברכיים. מאז כתבתי משפט זה המצב החמיר עד כדי כך שכיום אני ממש מרותק לכסא גלגלים.
  • תופעות לוואי של תרופות - ריבוי התרופות בהכרח גורם לנזקים.

שינויים אלה משפיעים בהכרח על המערכת החברתית ועל הזוגיות. השפעות הלוואי של התרופות משפיעות גם על הכושר המיני. ההפרעות בזוגיות בשל המצב המתואר לעיל גוברות, כי אין מגע גופני החשוב לגישור ולפיוס אחרי מריבות.

לדעתי נדרשת גישה שיקומית שלא הייתה קיימת, לפחות בתהליך השיקום שלי, המשלבת טיפול כוללני - בכלל הבעיות של הנפגע. הטיפול צריך להיות מבוסס על צוות רב-תחומי בראשות רופא השיקום ולכלול נוירולוג, פסיכולוג שיקומי, אורתופד, סקסולוג, מרפא הוליסטי ויועץ תפקודי (עובד סוציאלי).

למעשה, נוקטות קופות החולים בדרך הקלה ומטילות את כל העומס על העובד הסוציאלי, ובמקביל - מעמיסות עליו "מקרים רבים", כך שגם העובד המוכשר והמסור ביותר אינו מצליח לעמוד בנטל, והתוצאה - הרת אסון. מוכר לי המקרה של אדם שעבר הכשרה והסמכה כפסיכולוג שיקומי, בדיוק הצורך הגדול,  אך לא מצא עבודה בנושא והוא עוסק כיום בתחום אחר לגמרי.

הבעיות הנגרמות מאירוע מוחי כוללות היבטים רפואיים, נפשיים, חברתיים ורוחניים. ואילו הטיפול כיום מתרכז בהיבט הרפואי - פיזיולוגי בלבד. נוסף לכך צריך הצוות לטפל בבני המשפחה, במיוחד בבן הזוג (או כפי שהוא קרוי לצורך זה - "המטפל העיקרי"), ולא להזניח את הטיפול במקום העבודה.

קראתי כי אכן יש מרכז שיקום אחד – "רעות" ביד-אליהו - בו נהוג טיפול כזה. נראה כי יחידות טיפול ההמשך וקופות החולים טרם שמעו על כך.

למידע נוסף על תמיכה, שיקום וסיוע לנפגעי אירוע מוחי: לחץ כאן

"חוק זכויות החולה" - לחץ למידע




מאמרים אחרונים

קישורים

תיבת יצירת קשר
שם:
דוא"ל:
טלפון:
הודעה:



שבץ מוחי CVA | מפת האתר
שיקום נפגעי שבץ מוחי - פרטים שחשוב לדעת